החרם על מוצרים בשטחים הוא דווקא סימן מעודד

הכותרות האחרונות בדבר החרם הפלסטיני על מוצרים מהשטחים מעוררים תגובות נזעמות בישראל. בישראל טוענים בלהט שהחרם יפגע דווקא בפועלים הפלסטינים המועסקים בהתנחלויות ואילו ברשות מגיבים בתוכנית תעסוקה למובטלים הפלסטינים. אבל דווקא החרם הזה גם אם הוא טומן בחובו נזק כלכלי כלשהו, מהווה אבן דרך וסימן חיובי ליחסי ישראל והפלסטינים. לראשונה מזה זמן רב מוצאים הפלסטינים דרכים אחרות להביע את עמדותיהם ולהתנגד למדיניות הישראלית. דרכים שאינם כוללים מעשי רצח וטרור ואלימות במגוון סוגים. סוף סוף אולי צומח כאן שיח אזרחי חדש שמראה שאפשר להאבק ולא להסכים גם מבלי לרצוח זה את זה. חרם צרכנים הוא כלי לגיטימי והגיוני ודרך טובה להביע התנגדות למה שמכונה "הכיבוש" בניגוד לירי, השלכת בקבוקי תבערה או ידוי אבנים על רכבים ישראלים.פתאום מדברים על "מאבק עממי לא אלים", "סקטורים עסקיים וציבוריים" ועוד מושגים שכבר מזמן לא נשמעו מבני דודינו.

לכן על ממשלת ישראל להגיב בזהירות לצעד זה. הקריאות ל"סגירת נמלי האוויר והים" כפי שקראו ח"כים בימין יוכיחו לפלסטינים שישראל אכן הינה כובשת אכזרית ושאלימות וטרור היא הדרך היחידה. אל לישראל לנצל לרעה את עצמתה במיוחד לאור המצב הלא שוויוני. מאידך, גם התעלמות מהחרם עלולה להביא לתוצאה לא רצוייה. אם החרם לא מעניין אף אחד, כנראה שהחמאס צודק וצריך לחזור לאלימות. הדרך הנכונה תהיה לאותת שהחרם דווקא מזיז לישראל, מתייחסים אליו פה ברצינות ומוכנים גם לנהל מו"מ סביב הנושא.

טוקבקים ככלי דמוקרטי – הצעת יעול

לאחרונה עלו במספר כתבות נושא הטוקבקיסטים והשפעתם על פוליטיקאים ועל השלטון בכלל. בסוף השבוע הגיבו עו"ד של עבריינים שהורשעו ונשפטו לשנות מאסר ארוכות וטענו שבית המשפט מתנהל לפי התגובות בטוקבקים. גם הטוקבקיסטים שנשכרו ע"י חברת החשמל חשפו את העובדה שחברות מעסיקות טוקבקיסטים בתשלום. רבות דובר בשאלה האם לחייב ספקיות אינטרנט ובעלי אתרים לחשוף את זהותם של המגיבים שכיום נהנים מאנונימיות או שמא זהו כלי דמוקרטי חשוב שאין לפגוע בו. מה שבטוח שעיתונאים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים וסתם סלבריטאים מתייחסים ברצינות למגיבים וככל הנראה קוראים לפחות חלק מהתגובות לטוב ולרע.

מצד אחד יש משמעות לתגובות המתפרסמות באינטרנט וזהו באמת כלי מוצלח לביטוי ולאינטרקציה עם האדם הפשוט, מצד שני איזה יחס צריך לתת לאלפי תגובות כאשר ברור שחלק ניכר מהם ממומן ע"י כותבים בתשלום או מוטה ע"י מגיבים סדרתיים שנוהגים לכתוב עשרות תגובות לכתבה? במקרים כאלה התגובות חסרי משמעות כיוון שמספר קטן של אנשים יכול להטות את מאזן התגובות לכוון הרצוי וקולם של ההמונים אובד בין הטוקבקסטים הצעקניים והאגרסיבים.

אלא שלכל זה יש פתרון טכני פשוט וזול לישום. בעלי האתרים יכולים לחייב את המגיבים להכנס תחת שם משתמש מסויים ולהשתמש באותו שם בכל התגובות. אמנם אפשר עדיין לפרסם כמה תגובות תחת כמה שמות אך דבר זה יחייב יותר מאמץ, ייקר את העבודה ובמידה וידרשו מהמשתמשים להזין קוד מעורבל (תערובת של מילים ואותיות שמונע מתוכנות אוטומטיות לשלוח בקשות) הרי שזה גם יחייב את המשתמש להתאמץ עבור כל תגובה תחת שם אחר וגם ימנע מתוכנות הפצה שנמצאות בידי משרדי פרסום ויחצנו"ת ומלשלוח "תגובות מטעם". אמצעים אלה יצמצמו משמעותית את הזבלנים ויאפשרו לשקף תמונה אמיתית יותר על הרוחות בקרב הקוראים.

אלא שהסיכוי שזה יקרה קלוש ביותר. YNET למשל מחייב להרשם תחת שם מסויים אך מאפשר לשלוח כמה תגובות שרוצים תחת כינויים שונים עם אותו שם משתמש (כשרק הכינוי מופיע בתגובה). הסיבה לכך היא מסחרית: האתרים ככל הנראה הגיעו למסקנה שיותר תגובות = יותר גולשים, יותר פרסום, יותר כניסות ויותר אקשן. עכשיו כשגם בתגובות עצמן מופיעות פרסומות יש אינטרס ברור לייצר כמה שיותר תגובות.