הכותרות האחרונות בדבר החרם הפלסטיני על מוצרים מהשטחים מעוררים תגובות נזעמות בישראל. בישראל טוענים בלהט שהחרם יפגע דווקא בפועלים הפלסטינים המועסקים בהתנחלויות ואילו ברשות מגיבים בתוכנית תעסוקה למובטלים הפלסטינים. אבל דווקא החרם הזה גם אם הוא טומן בחובו נזק כלכלי כלשהו, מהווה אבן דרך וסימן חיובי ליחסי ישראל והפלסטינים. לראשונה מזה זמן רב מוצאים הפלסטינים דרכים אחרות להביע את עמדותיהם ולהתנגד למדיניות הישראלית. דרכים שאינם כוללים מעשי רצח וטרור ואלימות במגוון סוגים. סוף סוף אולי צומח כאן שיח אזרחי חדש שמראה שאפשר להאבק ולא להסכים גם מבלי לרצוח זה את זה. חרם צרכנים הוא כלי לגיטימי והגיוני ודרך טובה להביע התנגדות למה שמכונה "הכיבוש" בניגוד לירי, השלכת בקבוקי תבערה או ידוי אבנים על רכבים ישראלים.פתאום מדברים על "מאבק עממי לא אלים", "סקטורים עסקיים וציבוריים" ועוד מושגים שכבר מזמן לא נשמעו מבני דודינו.
לכן על ממשלת ישראל להגיב בזהירות לצעד זה. הקריאות ל"סגירת נמלי האוויר והים" כפי שקראו ח"כים בימין יוכיחו לפלסטינים שישראל אכן הינה כובשת אכזרית ושאלימות וטרור היא הדרך היחידה. אל לישראל לנצל לרעה את עצמתה במיוחד לאור המצב הלא שוויוני. מאידך, גם התעלמות מהחרם עלולה להביא לתוצאה לא רצוייה. אם החרם לא מעניין אף אחד, כנראה שהחמאס צודק וצריך לחזור לאלימות. הדרך הנכונה תהיה לאותת שהחרם דווקא מזיז לישראל, מתייחסים אליו פה ברצינות ומוכנים גם לנהל מו"מ סביב הנושא.